תוכנית להפיכת רשת העצים העירונית בישראל לתשתית לאומית, המבוססת על החלטת ממשלה 1022. התוכנית פותחה בשיתוף משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, אקדמיה וחברה אזרחית, ומציבה יעד של 70% צל עצים ברחובות הליכתיים עד 2040. היא מציגה חמש מטרות-על: שימור עצים קיימים, הגדלת הצל ברחובות, הרחבת חופת העצים, הגברת חוסן היער העירוני, והעלאת המודעות לנושא. כמו כן, חמישה מנופים אסטרטגיים: שיתוף פעולה ממשלתי-עירוני, פיתוח יכולת ברשויות, רתימת הציבור, שינוי תפיסתי של העצים כתשתית לאומית, וטרנספורמציה דיגיטלית מבוססת נתונים. התוכנית מדגישה את הצורך בהקמת גוף אזרחי מרכזי, תכנון רב-שלבי לייעור עירוני, ופיתוח סטנדרטים וכלים לתחזוקה, גיזום והשקיה להבטחת שגשוג העצים לאורך זמן.

מחקר המפתח שיטה לשימוש בטכנולוגיות מיפוי מתקדמות ובאלגוריתמים חישוביים כדי להפיק ניתוח ברזולוציה גבוהה של הצללה עירונית בקנה מידה עירוני. הדבר נעשה באמצעות פיתוח מספר מדדים המאפשרים להשוות בין המאפיינים המיקרו-אקלימיים של רחובות ושכונות ברחבי העיר.

השיטה מבוססת על מיפוי בתלת־ממד של מבנים ועצים, וכוללת שימוש בפונקציית קרינת שמש במערכת ArcGIS לחישוב מדד הצללה (Shade Index) לכל נקודה בעיר. מדד הצללה זה משקף את רמת ההגנה מקרינה ישירה בקיץ.

אחד מתוצרי המחקר הוא סט מקיף של מפות עירוניות, הכולל ניתוחי צל לפי רחובות, המיועד לתעדוף אזורים לעיבוי חופת הצל או לשימור עצים קיימים בהתאם לפוטנציאל ההצללה ושימושיות הולכי רגל. המחקר מדגים כיצד שילוב בין מידע מרחבי, שיקולים מיקרו־אקלימיים ופוטנציאל הליכה יכול לתמוך בתהליכי קבלת החלטות לתכנון צל עירוני מיטבי.

מדריך המציג גישה אינטגרטיבית לתכנון וניהול עצים במרחב העירוני, בהתבסס על עקרונות שפותחו על ידי TDAG (בריטניה) והותאמו להקשר הישראלי. המדריך מיועד למהנדסי ערים, מתכננים, גננים עירוניים, פקידי יערות, אדריכלים, יועצים סביבתיים ואנשי מקצוע נוספים, ומטרתו לקבוע סטנדרט תכנוני מקיף לנטיעה וניהול עצים לאורך מחזור חיים מלא. המדריך מחולק לארבעה שלבים מרכזיים: תכנון – שילוב עצים כבר מהשלב הראשוני של תוכניות בינוי, תוך ניתוח GIS והגדרת מטרות אקלימיות, תחבורתיות, תרבותיות וכלכליות. עיצוב – בחירת מיני עצים, מרווחי שתילה, תכנון בורות שתילה והתאמה לתשתיות קיימות (מים, ביוב, תקשורת). ביצוע – שתילה והגנה – יישום פתרונות קרקע מתקדמים, מערכות שתילה, עמידה בתקני שתילה ושימור עצים קיימים. ניהול ומעקב – תחזוקה שוטפת, שימוש במערכות GIS לעדכון וניטור, הגדרת חוזי תחזוקה, פיקוח מקצועי ואחריות מוסדית ברורה. בנוסף, המדריך מגדיר 12 עקרונות בסיסיים לניהול יער עירוני מוצלח, תוך דגש על אינטגרציה בין תחומים מקצועיים, שמירה על מגוון מיני עצים, חיזוק עמידות ביולוגית, ואחריות ארגונית מתמשכת.  

וובינר מבית "דרך צל - המרכז לייעור עירוני ולהצללה", העוסק בחשיבות סקרי עצים ככלי בסיסי לניהול מיטבי של היער העירוני. הוובינר מציג כיצד רשויות יכולות לאסוף, לארגן ולנתח נתונים על עצים במרחב העירוני כדי לתכנן טוב יותר נטיעות, תחזוקה, גיזום, ניהול סיכונים והצללה.

נושאים מרכזיים שנדונו במפגש: ההבדל בין מיפוי עצים לבין סקר עצים. נתונים חשובים לאיסוף בסקר ואיך משתמשים בהם לתכנון ותחזוקה. דוגמאות מרשויות מקומיות: ירושלים והרצליה – כולל מערכות טכנולוגיות בשימוש, ניהול פרויקטים ויישומים בשטח.

הוובינר נועד לכל מי שמעורב בתכנון, תחזוקה או מדיניות בתחום הייעור העירוני – ומדגים כיצד נתונים מדויקים יכולים לשנות את הדרך שבה אנחנו מנהלים את היער העירוני.

מטרת מסמך מדיניות זה, שאומץ ע"י הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב, היא לקבוע אמות מידה מקצועיות וקוים מנחים לתכנון המבטיח סביבה עירונית מוצלת, נעימה וירוקה ולהתנהלות בנושא במסגרת ההליך הסטטוטורי.

המסמך כולל: הנחיות תכנוניות לתוכניות מתאר כוללניות ולתוכניות מפורטות. כלים לשימור עצים בוגרים, לרבות מרחקי עבודה, בתי גידול מתאימים ופרטי הגנה. טבלאות לחישוב מרווחי נטיעה לפי סוג רחוב. סטנדרטים לעצים חדשים לפי גודל, מבנה, בית גידול ונפח קרקע. עקרונות לתחזוקה עירונית ולקטלוג מינים מותאמים.

המסמך מלווה בנספחים מקצועיים (חתכים, הוראות יישום וספרות מקצועית) ומהווה בסיס למדיניות עירונית אפקטיבית ומעודכנת לנטיעת עצים ושמירה עליהם במרחבים ציבוריים ופרטיים.

מאמר העוסק בפרויקט מעקב, תיעוד ושימור עצים בוגרים בישראל לאורך שלושה עשורים (1990–2020), בעיקר עצי מורשת ועצים בעלי ערך היסטורי. הוא כולל מידע כמותי ואיכותי על עצים ותיקים בערים שונות, דפוסי נטיעה, מינים נפוצים, גילאים, מיקומים גאוגרפיים וסיכונים. המסמך מדגיש את תרומתם התרבותית, החברתית והאקולוגית של העצים הבוגרים, ומציע מודלים לאיתור, תיעוד והגנה על עצים בעלי ערך. לצד סקירה היסטורית על התפתחות ייעור עירוני בארץ, מוצגות המלצות מדיניות, שיתופי פעולה עם אקדמיה וקהילה, וקריאה לפיתוח רגולציה והכרה ממסדית בעצים אלו כנכסי תרבות וסביבה.

מסמך המסכם עבודת צוות בין-משרדי רחבה שהובלה על ידי המועצה הלאומית לכלכלה, בנושא קידום עצי רחוב כהיערכות למשבר האקלים. המסמך מתבסס על ההכרה בכך שעצי רחוב הם תשתית עירונית קריטית לקירור ערים, שיפור איכות החיים, קידום צדק סביבתי וחיזוק בריאות הציבור, אך כיום הם נתקלים בחסמים רבים ברמות התכנון, הביצוע והתחזוקה. הוא מציג תמונת מצב עדכנית של מחסור בכיסוי חופות עצים, כריתות נרחבות, פערים בנתונים וחסמים מוסדיים ורגולטוריים. לצד זאת, מוצגים עקרונות פעולה והמלצות למדיניות כוללת: הגדרת עצים כתשתית לאומית, הגנה על עצים בוגרים, בניית תוכניות אב, שיתוף ציבור, פיתוח יכולות ברשויות המקומיות, קידום פלטפורמות מידע פתוחות וגיבוש הנחיות תכנוניות מחייבות. ההמלצה המרכזית היא להניע מהלך ממשלתי־עירוני מתואם ומיידי להבטחת הצללה משמעותית עד שנת 2040, בדגש על חיזוק אזורים מוחלשים.

וובינר מבית "דרך צל – המרכז לייעור עירוני ולהצללה", העוסק בשיקולים בבחירת מיני עצים לרחובות עירוניים ובאופן ניהול רשימת המינים המומלצים. רונזה אמארה ממשרד החקלאות וביטחון המזון מציגה את מאגר המידע למיני עצים של המשרד, שמכיל מידע שימושי לאגרונומים ואנשי תכנון – כולל תכונות פיזיולוגיות, התאמה לסוגי קרקע, עמידות למחלות ולמזהמים ולהשפעות אקלימיות. ישנה חשיבות רבה לשימוש במידע מעודכן ונגיש עבור כלל בעלי התפקידים, תוך שיפור תהליכי הבחירה וההתאמה של עצים לתנאי שטח משתנים ולשיקולים תפעוליים. כמו כן, מוצגים שיקולים מגוונים בבחירת מיני העצים. מההיבט האגרונומי, חשוב לבחון שימוש במגוון מינים, עמידות בתנאי קיצון, וכשירות לאורך זמן. מההיבט האקולוגי, חשובה נקודת מבט מערכתית יותר – חיזוק המגוון הביולוגי העירוני ושמירה על בתי גידול עירוניים. אליאב חתוכה מעיריית חולון משתף בתהליך עבודה מובנה לניהול הרשימה העירונית, כולל עדכון מבוסס ניסיון מצטבר מהשטח ושיתוף גורמים מקצועיים. המסר המרכזי: יש צורך באיזון בין עקרונות מקצועיים לבין גמישות בשטח – ולא לקבע רשימות מינים, אלא לאפשר התאמות תוך כדי תנועה.  

החלטת ממשלה הקובעת מסגרת לאומית לפעולה לקידום יער עירוני בישראל, מתוך הבנה שעצי רחוב הם תשתית חיונית להתמודדות עם שינויי אקלים, לשיפור איכות החיים, להפחתת חום עירוני ולקידום הליכתיות. ההחלטה מבוססת על המלצות צוות בין-משרדי רחב שפעל בנושא ומציבה יעדים שאפתניים: קביעת יעד לאומי של 70% כיסוי צל עצים במדרכות ברחובות בעלי פוטנציאל הליכתיות משמעותי עד שנת 2040 וגיבוש תוכניות ליער עירוני ב-100 רשויות מקומיות עד 2030. כמו כן, היא כוללת קריאה לקידום מספר צעדים מיידיים, כמו למשל פיתוח מתודולוגיה ומערכת דיגיטלית אחידה למדידת הצללה, איסוף נתונים דיגיטליים על תשתית העצים, הגברת ההגנה על עצים בוגרים, הקצאת תקציבים לנטיעות, תחזוקה, הכשרות מקצועיות, ועוד.  

וובינר מבית "דרך צל - המרכז לייעור עירוני ולהצללה" בנושא ייעור עירוני בסן פרנסיסקו, בו מציגה יעל גולן, מנהלת יחידת התכנון במחלקת הפארקים בעיריית סן פרנסיסקו, את עקרונות הניהול האסטרטגי של היער העירוני. המסר המרכזי מדגיש את חשיבות בחירת "העץ הנכון למקום הנכון" בתכנון עירוני ירוק. סן פרנסיסקו, עיר קטנה וצפופה עם אקלים ייחודי, מתמודדת עם אתגרים של יובש, רוחות וסופות. העירייה ביצעה רפורמה מקיפה במעבר מאחריות פרטית לעירונית על עצי הרחוב, תוך ביצוע סקרים והקמת מנגנון מימון באישור הבוחרים. האתגרים המרכזיים כוללים קרקע קשה, הזדקנות העצים, חוסר במידע תשתיתי ולחץ ציבורי בנושא כריתות. פרויקטים מובילים כוללים הפיכת רחוב JFK למרחב ציבורי וניהול כביש החוף Great Highway.