וובינר מבית דרך צל - המרכז לייעור עירוני ולהצללה בשיתוף עם אגמא - המרכז לאגני היקוות, נגר ונחלים, העוסק בממשק בין שתי תשתיות עירוניות - עצים ונגר, ובוחן כיצד שילוב נכון ביניהן מייצר קרקע פורייה לפתרונות חדשניים ויישומיים. במפגש מוצגות דוגמאות מעוררות השראה מהארץ ומהעולם, שמעניקות נקודת מבט רחבה על גישות תכנון, אתגרים מהשטח, ופתרונות שמוטמעים בפועל בהיבט אסטרטגי רחב ובמענה טקטי מקומי. בנוסף, מקרה בוחן מקומי מציג כיצד עקרונות תכנון המאפשרים סנכרון בין ניהול נגר לעצים באים לידי ביטוי בשטח.

מסמך מבית דרך צל – המרכז לייעור עירוני ולהצללה המציג מתודולוגיה סדורה לקידום תוכניות הצללה אסטרטגיות במרחב העירוני, במטרה לתת בידי גופי התכנון והמתכננים מדדים להערכה כמותית ואיכותית של רמות הצללה קיימות ועתידיות על פי תרחישי תכנון שונים. המסמך מכיל סקירה תמציתית המאתרת את נקודות התורפה בשיטות הקיימות לכימות ההצללה במרחב העירוני בארץ ובעולם, ולאחריה מוצגת שיטה חדשה להצבת יעדים לתכנון הצללה ברחובות עירוניים, המבוססת על מדד כמותי חדש, מדד זמינות ההצללה. המדד ממוקד בהשפעת השימוש בעצי צל ממינים שונים ובגדלים שונים על שיפור מצב ההצללה במדרכות.

מחקר המפתח שיטה לשימוש בטכנולוגיות מיפוי מתקדמות ובאלגוריתמים חישוביים כדי להפיק ניתוח ברזולוציה גבוהה של הצללה עירונית בקנה מידה עירוני. הדבר נעשה באמצעות פיתוח מספר מדדים המאפשרים להשוות בין המאפיינים המיקרו-אקלימיים של רחובות ושכונות ברחבי העיר.

השיטה מבוססת על מיפוי בתלת־ממד של מבנים ועצים, וכוללת שימוש בפונקציית קרינת שמש במערכת ArcGIS לחישוב מדד הצללה (Shade Index) לכל נקודה בעיר. מדד הצללה זה משקף את רמת ההגנה מקרינה ישירה בקיץ.

אחד מתוצרי המחקר הוא סט מקיף של מפות עירוניות, הכולל ניתוחי צל לפי רחובות, המיועד לתעדוף אזורים לעיבוי חופת הצל או לשימור עצים קיימים בהתאם לפוטנציאל ההצללה ושימושיות הולכי רגל. המחקר מדגים כיצד שילוב בין מידע מרחבי, שיקולים מיקרו־אקלימיים ופוטנציאל הליכה יכול לתמוך בתהליכי קבלת החלטות לתכנון צל עירוני מיטבי.

וובינר מבית "דרך צל – המרכז לייעור עירוני ולהצללה" העוסק בפיתוח ויישום מדדים להערכה כמותית ואיכותית של רמות הצללה קיימות ועתידיות על פי תרחישי תכנון שונים. ד"ר אור אלכסנדרוביץ’ מהטכניון מציג שיטה סדורה להערכת הצללה במרחב הציבורי, תוך שימוש בשני מדדים: ראשון מתמקד במדידת הצללה על פני כל זכות הדרך בעיר, והשני – “מדד זמינות הצללה” – בוחן הצללה יומית אפקטיבית לאורך מדרכות בלבד, לפי מספר שעות ביום קיץ טיפוסי שבהן לפחות 50% מהמדרכה מוצלת. הכלים שפותחו מאפשרים תכנון חכם של נטיעות או בינוי, בחירה בין חלופות לפי יעילות הצללה, והכוונת משאבים למקטעי רחוב הזקוקים לכך ביותר. בנוסף, הודגשו חשיבות התכנון לפי כיווני רחוב, מבנה הבינוי, מיקום העצים והצורך במדידה חוזרת כל 3–5 שנים. הוובינר מבוסס על המסמך "מדריך לשימוש במדדים כמותיים להצללה בתכנון עירוני בישראל"

המדריך נכתב על רקע התחממות מואצת בארץ, ונועד לשלב עקרונות למיתון עומסי חום בשלבי התכנון, הרישוי וההקמה. המדריך מתבסס על תפיסה הוליסטית ורב-תחומית, ומציג 11 עקרונות עיצוביים לניהול עומסי חום, בהם: תכנון גיאומטריית רחובות להצללה ואוורור טבעי, שימוש בעצים ופתרונות מבוססי טבע, פריסת שטחים ירוקים, קידום בנייה ירוקה, הקמת גגות מועילים, שימוש בחומרים מקררי עיר, ופתרונות קירור אקטיבי. המדריך מפרט כיצד להטמיע עקרונות אלו בתוכניות כוללניות ומפורטות, תוך דגש על ניתוח מיקרו-אקלים, הגדלת כיסוי חופות עצים, התייחסות לפגיעות אוכלוסיות רגישות, וקביעת נוהלי בדיקה והערכה. לצד עקרונות התכנון, מוצגות גם המלצות לשלב הרישוי ולהכנת מסמכי תוכנית. המדריך מהווה מסגרת מקצועית לפעולה, אך אינו מחייב ומיושם בהתאם להקשר המקומי.  

מסמך מבית "דרך צל – המרכז לייעור עירוני ולהצללה" המציג מתודולוגיה סדורה לקידום תוכניות הצללה אסטרטגיות במרחב העירוני, במטרה לתת בידי גופי התכנון והמתכננים מדדים להערכה כמותית ואיכותית של רמות הצללה קיימות ועתידיות על פי תרחישי תכנון שונים. המסמך מכיל סקירה תמציתית המאתרת את נקודות התורפה בשיטות הקיימות לכימות ההצללה במרחב העירוני בארץ ובעולם, ולאחריה מוצגת שיטה חדשה להצבת יעדים לתכנון הצללה ברחובות עירוניים, המבוססת על מדד כמותי חדש, מדד זמינות ההצללה. המדד ממוקד בהשפעת השימוש בעצי צל ממינים שונים ובגדלים שונים על שיפור מצב ההצללה במדרכות.  

מחקר הבוחן את השפעתם של שטחים ירוקים על מיתון עומס החום בעיר המדברית באר שבע. נבדקו שלושה מודלים עיקריים: עצי רחוב בשטח בנוי, גינות עירוניות קטנות ופארק עירוני גדול. הממצאים מראים כי עצי רחוב מצלילים הפחיתו את טמפרטורת האוויר בכ-3 מעלות צלזיוס בשעות אחר הצהריים והקלו משמעותית על עומס החום. בפארק העירוני, מקבץ עצי האשל הפחית טמפרטורות בצורה אופטימלית, בעוד מקבץ עצי הינבוט סיפק את מיתון עומס החום הטוב ביותר הודות להצללה מעולה. בגינות הקטנות נמדד מיתון של 2-3 מעלות צלזיוס, כאשר גינות עם עצים הפחיתו עומס חום משמעותית יותר מגינות דשא. המחקר מדגיש כי הפחתת טמפרטורה אינה מבטיחה בהכרח מיתון עומס חום, ולכן נדרש תכנון מושכל של הצומח העירוני לשיפור התנאים האקלימיים בעיר מדברית.